הדעה שלך היא לא בטוח מה שאתה חושב באמת
(או מה הקשר בין חופש הביטוי לבין הגאוותנות שלנו?)
—
לרוב כשמחשבה יוצאת לנו מהפה היא הופכת לדעה.
הדעה הזאת בעצם הופכת להיות עוד כרטיס ביקור שלנו שחילקנו לאנשים סביבנו.
היא מזוהה איתנו ובעצם מציירת את האישיות שלנו כלפי חוץ. 🤓
עד כאן זה נחמד והגיוני.
מתי מתחילה הבעיה?
כשהדעה שלנו לא באמת מתכתבת פה אחד עם המחשבה שעברה לנו בראש.
עד שהמחשבה שלנו נפלטת מהפה שלנו (או דרך המקלדת)🙄 היא עוברת מסננת של מכונת אגו משומנת שכוללת בתוכה – שיקולים של "מה יחשבו עליי", תהיות "איך אצטייר כלפי חוץ", ו"האם אני מצטרף חלק מהעדר סביבי או הולך נגד הזרם?"
כל אלה מכרסמים במחשבה האותנטית שלנו ומייצרים "דעה" שלא באמת משקפת את עצמנו, רק את מי שהיינו רוצים להיות. (האמנם?)
לפעמים מי שאנחנו – זה כבר טוב. ולא תמיד צריך להביע דעה כדי לכפות על עצמנו לנסות להיות מישהו אחר.
לפעמים שתיקה, מגדירה אותנו הרבה יותר טוב מ"דעה" שעברה תהליכים טמאים.
חופש ביטוי זה נחמד. אבל כשגאוותנות מאפיינת אותו, הוא פשוט הופך להיות קרנבל של דעות לא אותנטיות, מיותרות ומזיקות.
סתמו כבר.