אחד הדברים המעכבים ביותר בחיים זה השקרים שאנחנו מוכרים לעצמנו.
בשלב הראשון – אנחנו מבינים מה חשוב ומה פחות חשוב לבצע.
(במקרה הטוב כמובן, אחרי תהליך כלשהו שמסדר את הראש)
בשלב השני -אנחנו דוחים לבצע את הדברים הבאמת חשובים. לא בגלל עצלנות. זה פשוט ממש מפחיד לעשות את מה שחשוב. באמת. אז אנחנו מתחילים בדברים הפחות חשובים, הקלילים, נקרא להם כך.
בשלב השלישי – אנחנו מתחילים אובר להשקיע בדברים הפחות חשובים. מבזבזים זמן יקר, מתעכבים על מה שלא חייב להתעכב. הופכים להיות פרקטציוניסטים ברמה מוגזמת ומבצעים מדהים את מה שבת'כלס? לא באמת חייב להיות מדהים.
והנורא מכל – הוא השלב הרביעי.
אנחנו מתחילים לשכנע את עצמנו (ובסוף גם להאמין לעצמנו) שמה שאנחנו עושים כרגע הוא בעצם הדבר הכי חשוב. ובאותו רגע שסדרי העדיפויות הראשון שקבענו לעצמנו בתחילת הדרך מתפזר, לא רק שלא הלכנו קדימה, חזרנו שני צעדים אחורה.
אם אתם לא אוהבים שקרנים, אל תסתכלו במראה.
תשקיעו במה שבאמת חשוב. השאר – עם טיפת השתדלות יסתדר מעצמו.