לאחרונה מטופל שלי הגיע עם סוגייה שמפריעה לו בחיים. לא מזמן הוא נכנס למערכת יחסים מבטיחה 👩❤👨 אך עם בעיה קטנה. הבת זוג שלו נבהלת בכל פעם שהוא נראה לה קצת עצוב ומחפשת דרכים "להפוך" אותו לשמח. וכך בעצם נוצרת סביבו סיטואציה שלא רק עצב מעורב בה, אלא גם סטרס ולחץ "לא להיות עצוב".😣 (סטרס שלא מועיל לאחד שעושה קריירה בתחום שוק ההון…🤦♂)
עכשיו, רובכם ייחשבו – איזה כיף, כמה היא אוהבת אותו, הוא זכה. 🥰
אבל מה הם מפספסים פה?
הסטרס הזה יותר גרוע מהעצב.
עצב הוא עוד רגש מקשת רגשות רחבה שאנחנו מרגישים במהלך חיינו. 🌈 זה לא רגש שאפשר להימנע ממנו, וגם לא ממש חכם להילחם בו.
תפקידו של העצב הוא לא לגרום לסבל. כמו ששמחה לא אמורה לגרום ל"היי" קיצוני. שניהם לא ממצים את עצמם ביעילות ומשיגים את המטרה שלהם כשאנחנו לוקחים אותם לקצה.
להילחם "לא להיות עצוב" זו בעצם מלחמה עצובה ואבודה מראש. לקבל את העצב, זו פעולה, שאם תחשבו עליה לעומק, היא די משמחת.
אז מה כבר נשאר? 🙂 🙏